איך התמכרות משפיעה על זוגיות ועל ילדים

מה קורה לזוגיות

בהדרגה, אחד הצדדים לוקח על עצמו את כל האחריות: כסף, ילדים, החלטות, קשר עם העולם. הצד השני הופך למי שמנוהל. גם כשמגיעה תקופה טובה, קשה לחזור לשותפות שוויונית, כי התפקידים כבר התקבעו.

לצד זה מופיעים גם דברים שקשה להודות בהם: כעס מתמשך, ריחוק, ותחושת אשמה על הכעס עצמו. כל אלה נורמליים לחלוטין במצב הזה, וכמעט תמיד מוקלים כשמדברים עליהם עם מישהו מחוץ לבית.

מה הילדים קולטים

• מתח בין ההורים, גם כשהוויכוחים נשמרים לאחרי שהם הולכים לישון
• חוסר עקביות — הורה שנוכח מאוד ואז נעלם
• שינויים בשגרה שלא מוסברים
• תחושה שאסור לשאול
• אצל ילדים צעירים — הנחה שהם הסיבה

מה אפשר לומר לילדים

לא צריך לפרט. מה שעוזר הוא שלושה מסרים פשוטים, מותאמים לגיל: שיש בעיה ואבא או אמא מקבלים עזרה, שזו לא אשמתם, ושהם לא צריכים לשמור על זה בסוד לבד. ילד שיודע את שלושת אלה מתמודד טוב יותר מילד שמנחש.

כדאי גם להגיד להם למי הם יכולים לפנות מלבד ההורים — סבא, דודה, יועצת בבית הספר. זו לא בגידה בהורה אלא רשת ביטחון.

מה מגן על ילדים בפועל

• שגרה קבועה — שעות, ארוחות, הסעות, מי אוסף
• מבוגר אחד יציב שהם יכולים לסמוך עליו
• היעדר חשיפה לוויכוחים ולמצבי שימוש
• אישור לרגשות שלהם, כולל כעס
• המשך פעילויות ותחביבים גם בתקופות קשות