מה עושים כאשר אדם מכור משקר שוב ושוב

למה זה קורה גם על דברים קטנים

אחרי תקופה ארוכה של הסתרה, השקר הופך לברירת מחדל אוטומטית. אדם יכול לשקר על שעה שבה יצא מהבית או על מי שהתקשר, גם כשאין שום קשר לשימוש, פשוט כי המנגנון פועל. זה מבלבל מאוד את המשפחה, כי נדמה שהשקרים חסרי היגיון.

יש כאן גם רכיב של בושה. הודאה בפרט קטן פותחת פתח לשיחה גדולה שאין לו כוח לנהל, ולכן קל יותר לסגור אותה מיד.

מה לא עוזר

• לאסוף ראיות ולהציג אותן כמו בחקירה
• לדרוש הודאה כתנאי להמשך שיחה
• לבדוק כל פרט שנאמר
• לתפוס בשקר מול אנשים אחרים
• להסיק מכל שקר שאין טעם בכלום

מה כן עובד

• להגיד פעם אחת: "אני לא מאמין לזה, ואני לא מתכוון להתווכח"
• לבסס החלטות על מה שרואים ולא על מה שנאמר
• להחליף כסף במימון ישיר, כדי שהאמון לא יהיה תנאי
• לשמור על קשר גם בלי אמון מלא — אלה שני דברים נפרדים
• להתמקד בשאלה מה קורה מכאן ולא במה היה

מתי האמון חוזר

אמון לא חוזר בהצהרה אלא בזמן. אחרי תחילת טיפול, המדד היחיד שעובד הוא רצף של מעשים קטנים לאורך חודשים. משפחות שמצפות לאמון מיידי אחרי החלטה טובה אחת מתאכזבות, ומשפחות שמסרבות להאמין לעולם חוסמות את התהליך. הנקודה נמצאת באמצע: לתת אמון בהדרגה, לפי מציאות.